הרעיון פשוט: במקום לנסוע לחדר בריחה, להזמין מועד ולהגיע בזמן, החידות באות אליכם. מתחת לכותרת הזאת מסתתרות ארבע חוויות שונות מאוד זו מזו, וההבדל ביניהן הוא לא הסיפור או הקושי, אלא מה הן דורשות מכם לפני שהמשחק מתחיל. זה בדיוק מה שקובע אם יוצא מזה ערב טוב או ערב של הכנות.
ארבע דרכים, וההבדל האמיתי ביניהן
1. ערכה להדפסה
קונים קובץ, מדפיסים אותו, חותכים, מסתירים פתקים בבית ומזמינים אנשים לשחק. זו האפשרות הזולה ביותר, והיא מצוינת כשרוצים להכין משהו למישהו: ליום הולדת של ילד, למסיבה, לחבורה שמגיעה בשבע. הקאץ׳ מובנה בתוכה: מי שהכין יודע את כל הפתרונות, ולכן הוא בעצם המנחה. אם שניכם רוצים לשחק ביחד, זו לא הדרך.
2. משחק חידות בקופסה
קופסה שמגיעה בדואר, עם מכתבים, מפות וחפצים שאוחזים ביד. אין הכנה, אין מסכים, ויש תחושה נעימה של דבר פיזי. בתמורה צריך לחכות למשלוח, לרוב זה משחק חד-פעמי, וחלק מהמשחקים בקטגוריה נוחים יותר משלושה שחקנים ומעלה. שניים לבד מול המון פתקים על השולחן זו לא תמיד חוויה נוחה.
3. חדר בריחה מונחה בשיחת וידאו
אדם אמיתי מנחה אתכם בשיחת וידאו, לפעמים תוך כדי שהוא מסתובב בחדר פיזי בשבילכם. זו החוויה הקרובה ביותר לחדר בריחה ״אמיתי״ מרחוק, והיא נהדרת לגיבוש צוות. בפועל זה גם אומר לתאם מועד מראש, להיות תלויים בלוח זמנים של מישהו אחר, ולרוב להיות יותר משניים, כי הפורמט הזה נבנה בעיקר לקבוצות ולחברות.
4. חדר בריחה על המסך בסלון, זה שאנחנו עושים
הטלוויזיה בסלון היא מסך המשחק, וכל שחקן מצטרף מהטלפון שלו; הטלפון הוא הקונסולה האישית שלו. ההכנה כולה היא קנייה אחת: קונים, מקבלים קוד למייל, ומתחילים מתי שמתחשק. לכל שחקן יש מידע שלשני אין, כך שהמשחק נפתר רק כשמדברים. לדבר זה המנגנון.
וההגינות מחייבת גם את הצד השני: צריך מסך גדול אחד וטלפון לכל שחקן, הכול קורה על המסכים ובלי חפצים ביד, ומספר השחקנים משתנה ממשחק למשחק. הוא כתוב על הכרטיס, כדי שתדעו את זה לפני שקונים.
| הפורמט | הכנה מראש | מה צריך | כמה שחקנים | מתי מתחילים |
|---|---|---|---|---|
| ערכה להדפסה | מדפיסים, חותכים ומסתירים מראש | מדפסת, מספריים, מקום להסתיר | מי שמכין כבר מכיר את הפתרונות | אחרי ההכנה |
| משחק חידות בקופסה | אין, אבל מחכים למשלוח | שולחן פנוי | לרוב נוח משלושה ומעלה | כשהחבילה מגיעה |
| חדר מונחה בשיחת וידאו | מתאמים מועד מראש | מחשב, מצלמה, חיבור טוב | לרוב בנוי לקבוצות | במועד שנקבע |
| חדר בריחה על המסך בסלון (שלנו) | אין | מסך גדול, טלפון לכל שחקן | כתוב על כל משחק בנפרד | מתי שמתחשק |
← אפשר לגלול את הטבלה לצדדים
מה צריך שיהיה בבית
לגרסה שעל המסך, הרשימה קצרה, וכנראה שכבר יש לכם את כולה:
- מסך גדול אחד: טלוויזיה חכמה או מחשב, ואפשר גם לפטופ מחובר לטלוויזיה בכבל HDMI.
- טלפון לכל שחקן: מצטרפים מהטלפון עצמו, בלי אפליקציה.
- סאונד פתוח: הקריינות והמוזיקה הן חצי מהחוויה.
- חיבור אינטרנט יציב לכל המכשירים.
ההסבר המלא, כולל מה קורה מהרגע שמשלמים ועד שהמשחק עולה על המסך, נמצא בעמוד ״איך משחקים״.
כמה זמן זה לוקח
האורך משתנה ממשחק למשחק, והוא כתוב בעמוד של כל משחק. בכל משחק החדר נשאר פתוח לכם יותר זמן ממה שרץ על השעון, כדי שיהיה מרווח לעצור לרגע, לענות לטלפון ולחזור.אם נתקעתם, המשחק מסמן שיש רמז מוכן: קודם קטן, ואם צריך גם הפתרון. ערב לא נעצר בגלל חידה אחת.
כמה זה עולה
אצלנו התמחור הוא לפי משחק: תשלום אחד לכל המשתתפים, לא לפי אדם, והוא כולל הכול. לכל משחק המחיר שלו, כתוב על הכרטיס שלו בעמוד המשחקים ולא מאחורי טופס, כי זו השאלה הראשונה שכולם שואלים. הקוד שמגיע למייל נשאר תקף עד שתפעילו אותו, אפשר לקנות היום ולשחק בעוד חודש, וכל עוד לא התחלתם לשחק מקבלים החזר מלא.
למי זה מתאים, ולמי פחות
מתאים אם:
- אתם שניים, ואוהבים לחשוב ולדבר ביחד יותר מלהתחרות אחד בשני.
- אתם רוצים להתחיל הערב, בלי להזמין מועד ובלי לחכות למשלוח.
- זו הפעם הראשונה שלכם בחדר בריחה: הסיפור מוליך, והרמזים שומרים שתתקדמו.
- אתם ותיקים: הקושי האמיתי כאן הוא התיאום ביניכם, לא היגיון מפותל.
פחות מתאים אם:
- אתם רוצים חפצים פיזיים ביד, כמו מכתבים ומנעולים.
- אתם חבורה גדולה: בדקו את מספר השחקנים על הכרטיס לפני שקונים.
- אתם מחפשים פעילות לילדים צעירים; זה נכתב למבוגרים.
- אין מסך גדול בבית, או שאין טלפון לכל שחקן.

איך מתחילים
נכנסים לספריית המשחקים ובוחרים. כל כרטיס אומר מראש כמה שחקנים, כמה זמן וכמה זה עולה, והקוד האישי מגיע למייל. מותח, אבל בלי קפיצות פחד.
EnterQuest
